gaash-books.jpg

עותק מודפס: 55 ש"ח

 

ספר דיגיטלי: 30 ש"ח

"הוא התעורר הבוקר עצבני"
"לא יודעת מה יש לו, הכל נופל לו היום"
"אין לו מצב רוח היום"
 

קורה לכם לפעמים שהילד שלכם פשוט קם ליום גרוע?

שהכל נופל, מסתבך, מתעקם, מעצבן? שהוא פשוט זועף על הכל?

לכולנו יש ימים כאלו. אבל איך אפשר להציל אותם? איך אפשר להמתיק יום מריר? מה יכול לגרום לנו (או לילדים שלנו) להרים את הראש מהבעסה היומית שלנו ולראות תמונה יותר רחבה ונעימה?
על זה בדיוק מדבר הספר איזה יום.

 

איזה יום הוא ספר ילדים (שגם מבוגרים יהנו לקרוא) שמספר על ימים טובים, בהם הכל הולך חלק, העולם כולו מחייך אלינו (או שוטף אותנו בגשם, תלוי מה אתם אוהבים) ואנחנו רק רוצים להישאר בהם לתמיד.

זהו גם ספר על ימים פחות טובים, ימים ממש גרועים, ששום דבר לא הולך והכל מתפרק והעולם כולו קודר כלפינו (או מוריד עלינו גשם, אם זה מה שמרגיז אתכם) ואנחנו רק מחכים שהם יגמרו.

מעל לכל, איזה יום הוא גם ספר שמדבר על הכוח של המילה "תודה" לשנות הרגשה, להציל ימים גרועים לעשות את ההבדל בין יום גרוע ליום... קצת פחות גרוע.

לפני בערך שלוש שנים היה לי יום נורא. האישלי עבר תאונת אופניים והיה אמור לעבור ניתוח (כבר התחלה גרועה). דאגתי לארגן שמרטפית לילדים שתוציא אותם מבית הספר והגן ורציתי ליסוע לבית החולים אלא שפתאום - נדלקה נורה אדומה, המנוע התחמם ועשן החל לצאת ממכסה המנוע. בעודי מנסה למצוא פתרון התקשרה אליי השמרטפית והודיעה שהיא ממש מצטערת אבל היא לא תוכל לבוא. כשהגעתי למוסך שמתי לב שכל החלב שהייתי אמורה להשאיר בבית עבור בתי התינוקת, נשאר באוטו ועכשיו הוא מקולקל. זה היה יום נורא, הכל התקלקל, הכל התבלגן, שום דבר לא הלך כמו שרציתי ותכננתי. כשהגעתי בערב הביתה, עייפה ועצבנית, חשבתי "למה זה קרה לי? למה זה מגיע לי" אבל אז נזכרתי במשהו שלמדתי פעם - אם קורה לך משהו קשה, נסי למצוא באותו הדבר נקודה שעליה אפשר להגיד תודה. ניסיתי לחשוב - על מה אני יכולה להגיד תודה?

יש לי איש פצוע! תודה שיש רפואה מתקדמת ורופאים טובים שניתחו אותו והצילו לו את הרגל

התקלקל האוטו! תודה שיש לי בכלל אוטו

אני צריכה לשלם אלפי שקלים למוסך! תודה על האיש הנחמד שעצר לידי ובדק את האוטו ועזר לי להגיע למוסך

השמרטפית הבריזה לי! תודה על השכנה המקסימה שלי שלקחה את הילדים אליה ודאגה להם

הבית נראה זוועה!!! איזה בית נפלא יש לי. תודה.

פתאום, היום הנורא שלי לא נראה לי כ"כ נורא. כך עלה לי הרעיון לספר.

למרות שאת ספר הילדים הראשון שלי, "מסרגות הפלא של סבתא", איירתי בעצמי, את הספר "איזה יום" החלטתי לא לאייר ופניתי למאייר שמעון אנגל.
כחובבת ספרי ילדים מושבעת, יצא לי לקרוא ולהתבונן בהרבה מאוד ספרים והבחנתי שבמקרים בהם יש שני "הורים" לספר, מתקבלת תוצאה הרבה יותר פתוחה שמשאירה לצופה מקום להכניס את הפרשנות האישית שלו. כקוראת ספרים אני מאוד אוהבת את החוויה הזו ורציתי להעניק אותה גם לקוראים שלי.

העבודה מול שמעון הייתה חוויה מאוד מעניינת ומעשירה אם כי זה לא היה כ"כ פשוט. הייתי צריכה לוותר על השליטה המוחלטת שלי ולאפשר למישהו נוסף להיכנס ליצירה שלי ולהתערב בה. למרות הקושי, אני חושבת שהרווחתי הרבה מאוד מההתנסות הזו.

למרות שהיו לי בראש תמונות ברורות של הספר, החזקתי את עצמי לא להגיד כלום ואפשרתי לשמעון לתת את הפרשנות שלו. לפעמים קיבלתי אותה ולפעמים לא והעבודה נעשתה תוך דו-שיח וחשיבה משותפת של שנינו אבל רוב ההחלטות היו של שמעון (ואני חושבת שהן היו נפלאות).