• עינת א. שמשוני

הכל נשאר במשפחה. או שלא?


לפני שמתחילים את הפוסט הזה, אבקש להוציא מהחדר את דייר הקבע המיותר שיושב אצלכם בסטודיו. לא, אני לא מתכוונת למגירה ההיא שמכילה סבך בלתי פתיר של כבלים וחוטים שאין לכם מושג למה הם שייכים אבל בכל זאת קשה לכם לזרוק. אני מתכוונת ל"לא נעים לי".

אמא שלי תמיד אומרת ש"לא נעים לי" מת אבל מסתבר שהוא חי וקיים ומדי פעם טורח להרים את הראש ולהזכיר לנו שהוא כאן. במיוחד כשמדובר בחברים, שכנים ובני משפחה.

תפיסה רווחת אומרת שעם חברים ומשפחה אסור לעשות עסקים. יש באמירה הזו הרבה אמת אבל מה עושים כשחבר קרוב פונה אלינו בבקשת עבודה ו"לא נעים לי" מופיע יחד איתו ואנחנו מרגישים שאין לנו יכולת לסרב?

ולפעמים זה לא אשמתו של "לא נעים לי" הנודניק. לפעמים באמת מתחשק לנו לעשות את העבודה כי מדובר בחברה טובה או באחותי ואני רוצה לעשות להם את העבודה הכי טובה שיש. אז איך יוצאים מהמצב הזה בשלום?

אני עובדת הרבה עם משפחה (אנחנו משפחה של עצמאיים. מתוך שבעה ילדים רק אח אחד התפלק לנו שכיר) וחלק מהעבודות האהובות עליי נעשו לחברים קרובים. אם שומרים על כללי משחק ברורים, עבודה כזו יכולה להיות כיף גדול. באמת.

שמעתי פעם משפט מאוד חכם ממישהי (לצערי הרב אני לא זוכרת מי זו הייתה) שהלך בערך כך: "מי שמכיר אותי ומבקש הנחה, זה מישהו שמכיר אותי וחושב שבגלל זה מגיעה לו הנחה. מי שאוהב אותי ואכפת לו ממני, לא יבקש לעולם הנחה כי הוא אוהב אותי ואכפת לו ממני והוא רוצה שאני ארוויח." אני חושבת שהמשפט הזה הוא מאוד נכון וגם רואים אותו במציאות. חברי אמת שפנו אלי בבקשת עבודה תמיד התעקשו לשלם סכום מלא, גם כשהצעתי לתת את העבודה כמתנה. אבל איך בכל זאת מתמודדים עם פניות של מכרים ברמות קרבה כאלו ואחרות שמצפים להנחה ולא נעים לנו להגיד לא?

דבר ראשון – לשים את הדברים על השולחן כבר בהתחלה. הרבה פעמים הבעיה נוצרת כאשר הדברים לא סוכמו מראש, כי אנחנו חברים, מה נתחיל עכשיו עם חוזים ובלאגנים, נכון? כשחבר, בן משפחה או שכן פונה אלי ומבקש עבודה, אני ישר שואלת "אתה שואל כג'סטה או כעבודה?" מי שרוצה עבודה ותכנן מראש לשלם, יגיד את זה ישר. מי שבנה על ג'סטה יתחיל בנקודה הזו לגמגם. עכשיו זו החלטה שלכם אם הג'סטה באה לכם בטוב או לא. אפשר להגיד "תראה, אני די עמוסה עכשיו ואין לי את הפריווילגיה להקצות זמן לעבודות שהן לא בתשלום" ובאותה מידה ואפשר להגיד "סבבה. אבל אני יכולה להקצות לזה עד כך וכך שעות". איך שלא יהיה, חשוב שהצד השני יבין שמדובר בזמן עבודה שאתם מקצים עבורו ושהוא בא על חשבון זמן יקר. מאוד יקר. בנוסף – הדברים נאמרו בקול בצורה ברורה ואין מצב שבסוף העבודה יתחילו גמגומים של של בקשות תשלום מתנצלות.

קחו בחשבון שיש מצב שמר "לא נעים לי" גר גם אצלם בבית. יכול להיות שרק בגללו הם פנו אליכם וסירוב אלגנטי יציל את שניכם מהמצב.

ומה עושים כשהציפייה היא לג'סטה ולא מתאים לי? אומרים לא. אני אחזור שנית – אומרים לא! לא! לא! לא נעים לי אמנם לא מת אבל הוא כורע תחת עומס של חשבונות מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, ארנונה, חשמל ומים. אנחנו מנהלים עסק ומי שלא נעים לו ישלם על זה ביוקר. יוצא הדופן היחיד שאני מוכנה לעבוד עבורו בחינם גם על עבודות שממש לא בא לי עליהן, זו אמא שלי. ורק היא. היא קנתה את הזכות הזאת ביושר. יש לי חברה שניסתה לסנג'ר אותי לאיזו עבודה התנדבותית וממש לא רציתי וזה גם היה עבור מטרה שלא הזדהיתי איתה יותר מדי. אמרתי לה "תראי נשמה, אם אני אסכים לקחת את העבודה הזו, זה רק בגלל שלא נעים לי להגיד לא. אבל תדעי שאני אקלל אותך בכל פעם שאני אתיישב על זה ואני אתחיל לשנוא את השם שלך כשהוא יופיע בתיבת המייל שלי. אז בואי לא ניכנס לזה כי את חברה ובא לי להמשיך לאהוב אותך". היא השתכנעה. כמובן שאפשר לנצל טכניקות התחמקות מקוריות יותר ופחות, החל מ"התחייבתי עכשיו לפרויקט ממש גדול ואני פשוט לא יכולה להתפנות" וכלה ב"הכלב אכל לי את המחשב". אבל בשום פנים ואופן אל תיקחו עבודה שתתחרטו עליה רק כי "לא נעים". זכרו – אם הם מצפים לעבודה בחינם, לא באמת אכפת להם ואתם לא צריכים להרגיש רע עם זה שנפנפתם אותם.

ומה עם בקשת הנחות? באופן כללי, אני נגד הנחות. אם בא לי בטוב ואני רוצה לפרגן מכל הלב – אני נותנת במתנה. אם לא, אז לא. אבל גם אם החלטתם לתת "הנחה משפחה", אני ממליצה בחום להגדיר היטב את מסגרת הזמן, שלא יווצר מצב שנתתם מחיר נמוך ואתם עובדים בלי סוף ולא נעים לכם להציב גבולות כי זה חברים או משפחה. כשהדברים מסוכמים מראש, הכל הרבה יותר קל.

וכן, לחתום חוזה. גם עם משפחה. כש"לא נעים לי" מופיע ברגע הזה אני מאשימה את תוכנת ניהול העסק שלי. היא פשוט לא מאפשרת לי לפתוח פרוייקט בלי שהוצאתי הזמנת עבודה...

אבל לא נעים לקחת כסף מבני משפחה. נכון, לפעמים זה לא נעים. אז מה כן? בארטרים. בארטרים יכולים להיות פתרון נפלא במצבים כאלו (וממש כאן יש רשומה שמרחיבה עליהם). יש לי שתי אחיות שאנחנו עובדות בבארטר וכל הצדדים יוצאים מרוצים. כך גם אין את תחושת אי הנעימות של לגבות כסף ממשפחה וגם אין את תחושת הניצול שעבדתי בחינם. והכי חשוב – כולם מעריכים את העבודה אחד של השני. זה כמובן לא מתאים בכל סיטואציה אבל זו אופציה שכדאי לקחת בחשבון. וטיפ אחרון – תפסיקו להתנצל. עכשיו. "לא נעים לי מת"! או שלא...